| אומץ |
כבר די הרבה זמן שאני מכירה את דפנה. אנחנו עובדים יחד באותה חברה ולפעמים מצוותים לאותם פרויקטים. היא די יפה, דפנה. יש לה אצבעות דקות מעודנות ועור חלק ושחום. יש לה ריח משכר של סבון נקי, שיער מבריק מטופח, יש לה בתיק שפתון כזה, סגול, שהיא מורחת על השפתיים המושלמות שלה באגביות מהפנטת. יש לה גוף הורס, שדיים מהחלומות ורגליים שאני מת ללטף.
כבר די הרבה זמן שדפנה בחלומות שלי. אני נכנס איתה למקלחת ומתעורר איתה בבוקר וכשאני מגיע לעבודה ורואה אותה, אני חייב להתחבא מהר מאחורי עציץ או שולחן קרוב שלא תראה את ההתרגשות שלי מקפצת לה כמו ילד מתלהב מתוך המכנסיים.
כבר די הרבה זמן שאני חושב לומר לה את זה. לפתוח את מה שאני מרגיש. אני חושב שגם היא ככה, קצת מתלהבת ושאולי היא מחכה שאעשה כבר את הצעד. יש לנו קרבות מילוליים שנונים ורמיזות אינסופיות לעניינים אינטימיים וכשאנחנו עובדים עד מאוחר על אחד מהפרויקטים בעבודה, לפעמים אנחנו נשארים לבד ואז היא פותחת כפתור בחולצה מתיישבת לי בהתגרות על השולחן... טוב, נסחפתי. זה לא בדיוק ככה והכפתור היה בכלל בטעות או שאולי התארח אצלי באחד החלומות בכלל.
אז למה אני לא עושה את זה בעצם? כי נוסף לכל המעלות שמניתי שיש לדפנה, יש לה גם חיסרון אחד די רציני ששכחתי לספר עליו. מה זה היה... אה. כן. יש לה גם בעל.
וגם אני לא בדיוק פנוי.
בעיה.
כבר די הרבה זמן זו בעיה.
ואז שמעתי על hikkup.
נכנסתי לאתר, הבנתי את הרעיון והחלטתי שזה הצ'אנס שלי. אני אגשש באופן אנונימי ואראה אם יש מצב...
כתבתי "הי דפנה. יש משהו חשוב שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה להישאר אנונימי. בסדר?"
דפנה כתבה "כן. אבל מי זה?"
כתבתי "לא יכול לומר לך בשלב זה. את כל הזמן בראש שלי, אני דלוק עלייך קשות"
דפנה כתבה "נעים לשמוע, אבל מי אתה? למה באנונימיות?"
כתבתי "כי אני נשוי וגם את. אני רוצה להיות זהיר. לא בטוח שאת בעניין"
דפנה כתבה "באיזה עניין? מה אתה רוצה?"
כתבתי "להיפגש איתך, לבד, במקום שאין בו מיליון עיניים"
וחיכיתי לתשובה. שעה חיכיתי. התייבשתי
פתאום היא כתבה "או קי. אז בוא ניפגש"
התחיל לדפוק לי הלב "אז את פתוחה להתנסויות?"
היא ענתה "תמיד. בוא נתקדם לפגישה ראשונה. מחר ב 9:00 בקפה-קפה מתאים?"
התחלתי להזיע "בטח מתאים. אני אגש אלייך. להתראות"
כל הלילה הייתי ער. אשתי נחרה לצידי בשקט. אני הייתי בכלל במקום אחר. דמיינתי את דפנה, איתי, לבד, נגנבתי מהקלילות שלה, חששתי מההתפתחות. רציתי לגעת בה בטרוף. מתתי מפחד מה יקרה אם היא תראה אותי ותנחר בבוז "אתה? חה! בחיים לא!" אני אושפל עד עפר. מצד שני, היא לא הקדישה תשומת לב רבה מדי למי אני או איך אני נראה, כאילו שזה לא משנה לה.
הבוקר עלה. ב 8:30 נישקתי את אשתי ויצאתי מהבית לעבודה. הלב שלי דפק כמו משוגע, ראיתי מעורפל. הגעתי לקפה באיחור של רבע שעה וראיתי אותה יושבת קוראת עיתון. עמדתי בתור לקפה כתירוץ להשתהות של עוד דקה, מתלבט מה לעשות ורועד כמו ילד מפגר. אשכרה מפגר. כשהרימה את הראש לרגע היא חייכה אלי חיוך סגלגל של ידיד מוכר ונפנפה בידה והברק של השיער שלה סינוור אותי.
קרצתי. היא חייכה בחביבות והמשיכה לקרוא בעיתון.
קיבלתי את הקפה והמשכתי לעמוד שם ליד הבר כמו לולב. אחרי 5 דקות היא הביטה בשעון וקמה ללכת.
כשחלפה על פני והותירה שובל של ניחוח סבון נקי לא אמרתי לה כלום.
גם היא לא.
|
| כותב: רמי | תאריך: 10/09/2008 |
|
|
הוסף תגובה
|
|
הצג תגובות (0)
|
| אהבה אסורה |
"אין לך וללילך עתיד ביחד. עדיף שתעזוב אותה ומהר" זו היתה ההודעה שמחמוד קיבל בצהריים.
הוא בכלל חשב שמישהו צוחק איתו ולכן הסכים לקבל את ההודעה האנונימית, אבל עכשיו כשקרא את המסר, פניו האדימו וליבו החל לפעום במהירות
"מי זה" הוא כתב בחשש
לא היתה תגובה
"איך אתה יודע עלי ועל לילך?" ניסה שוב
האנונימי שתק
מחמוד היה נסער. כבר שלושה חודשים שהוא יוצא עם לילך היהודייה בחשאי. הוא הכיר אותה במסיבה בתלפיות. ראה אותה מרחוק כשרקדה לעצמה והתאהב בשנייה במיוחדות שזיהה, ביכולת שלה להשתחרר ולצחוק ולהנות מעצמה. כשאזר אומץ, ניגש לשוחח איתה. היא נעתרה בחיוך והם רקדו ביחד כל הערב, בקושי דיברו. רק צחקו מדי פעם והוא הביא לה שתייה, נפעם מהאנרגיות שלה.
בסיום הערב הציע לקחת אותה הביתה. היא גרה במעונות והוא שכר דירה בעיר. היא הסכימה בחיוך והם נכנסו לאוטו. כל הזמן לא היה בטוח אם הבינה שהוא מה שהוא, אם באמת שמעה את שמו. אולי היא בכלל שיכורה, חשב. כשהגיעו למעונות הוא כבר שתק, חושש לקלקל הכל אם תקלוט לפתע את המבטא ותיבהל.
הוא נזכר עכשיו בחיוך נעים איך לפתע היא הפנתה אליו את פניה הסמוקים ובחיוך רך אמרה, היה לי מאוד כיף מחמוד, ונשקה לו בעדינות על הלחי. והוא, אח... התאהב בה בפעם שנייה באותו ערב ממש
הם נפגשו שנית כבר למחרת. מבלי מילים הבינו שניהם כי עליהם להתנהל אחרת על מנת לאפשר לניצן החריג של אהבתם לפרוח וללבלב. הוא לקח אותה ברכבו לחורשה מסועפת וצפופה ושם שוחחו על דברים שצעירים בגילם מתעניינים בהם, מוזיקה, ספרים, לימודים. לילך מצאה את עצמה מרותקת וחופשייה, מחמוד מצא חן בעיניה, חכם, סקרן ומצחיק, רוב הערב פשוט קשקשו וציחקקו בהנאה מרובה. היא נמשכה אליו כמו מתכת אל מגנט ולאחר כשלוש שעות הניחה את ראשה על חזהו ונאנחה בהנאה שלמה
לעולם לא ישכח את הניחוח המשכר של שערה הארוך שהתחכך בפניו. הוא לא עמד בפיתוי וליטף את ראשה, רצה להרגיש שהשיער הזה אמיתי, שכל הדבר הקסום הזה אמיתי ולא מתקיים בדמיונו בלבד. בביטחון של מישהו שיודע היא הסבה את פיה אל פיו ולאור השחר העמום התנשקו בפעם הראשונה, נשיקה שהפכה לו את הבטן במפלים של התרגשות.
כשיצאו מן החורשה העבותה כבר עמד אור יום באוויר ומכוניות רבות עמדו על הכביש, נהגים עצבניים מצפצפים והלחץ הרגיל עמד באוויר. הם התרחקו זה מזה ללא מילים ולא אמרו מילה על מה שלא נאמר.
כך, במשך שלושה חודשים נפגשו רק במקומות מבודדים, נזהרים כאילו עשו פשע מסוכן. הם הלכו ונאחזו זה בנדירותו של זה, אוהבים עד כלות ופוחדים עד בלי די.
ופתאום, ההודעה הזו משום מקום.
הוא ניסה שוב "מי אתה? מה אכפת לך מלילך?" ומשלא הגיע תגובה כבר הבין שלא יקבל יותר מזה.
מחמוד ידע שזה הסוף. הרי חיכה לרגע הזה מההתחלה. כבר כשראה את לילך במסיבה הארורה הזו ידע שהוא נמשך אליה כחרק מעופף הנמשך לאור ונשרף מהחום.
הוא נשם נשימה עמוקה ובעיניים דומעות כיבה את הטלפון.
|
| כותב: נור | תאריך: 22/06/2008 |
|
|
הוסף תגובה
|
|
הצג תגובות (5)
|
|
נקמת היורמית
|
לפעמים האנונימיות היא הכלי הנכון במקום שבו נ...
|
 |
|
כותב: מיכל
|
| |
22/06/2008
|
|
אהוב מהמשרד
|
> "הי רוית, יש לי משהו חשוב לומר לך אבל אני ...
|
|
|
כותב: רוית
|
| |
05/06/2008
|
|
|